הגדה ליום העצמאות

  קדש: קידוש חסדי לאומים אזכיר תהילות ישמעאל כעל כל אשר ג'מלנו ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. מאת כוחנו ועוצם ידינו היתה זאת היא נפלאת בעינינו זה היום עשה צבאנו נגילה ונשמחה בו. כוס ישועות אשא ובשם הגיבורים אקרא: סברי מרנן; ברוך אתה המלך הגולם השותה פרי הגפן: ברוך אתה המלך הגולם על אשר התמכרנו לכל עם והתבזינו בכל לשון וקידשנו עצרה. ונייחד לנו באהבה "פטישים" לשמחה חגים וזמנים להשתוללות, את יום חג העצמאות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה זמן "ראשית צניחת גאולתנו" - מקרא קודש זכר לשלום עם מצרים. כי באשמתנו עכרת ואותנו בלבלת עם כל העמים ומועדי קדשיך בהוללות, מאנגל ובפיקניק הנחלתנו ברוך אתה מקדש מדינת ישראל עם הפלסטינים: ברוך אתה המלך הגולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לצרה הזאת: (נהגו כל ישראל לצאת ביום העצמאות לחורשות לנפנף במנגאל ולהאזין לליצני המערכונים ולהעביר את הזמן בפיהוקים וכו') מגיד: (מגלין מקצת ה"מפה" - מפת הארץ, ואומרים:) הא מלחמה עניא דלחמו אבהתנא בארעא דמצרים, מפלות המצרים נחשבו להם כ"נצחון", ואילו הישגינו הצבאיים ירדו לטמיון, כשהחזרנו את סיני לשלטונם, ובארות הנפט נתנו בידם, אף ימית ובנותיה החרבנו כדרישתם, למען נמצא חן וחסד בעיני ה"עולם"... השתא נסוגונו מתוך "שיקולים" - על-אף המחיר בדם הנופלים! לשנה הבאה - אף היא - בחישובים "פוליטיים", אל מול האומות - נרגיש כחגווים, מפחד ואימת - "מה יאמרו הגוים"?! השתא נסוגונו מסיני, לשנה הבאה - גם מיהודה שומרון ועזה, ויש אומרים גם מיפו לוד ורמלה ובוודאי בראש וראשונה מירושלים הבירה, ולפחות ממזרח ירושלים והעיר העתיקה... הללוי-ה! וכאן הבן שואל: מה נשתנה "חג העצמאות" מכל החגים? א. שכל החגים - נוסדו ונקבעו ממניעים של קדושה, ואילו ה"עצמאות" חג ללאומיות חילונית נבובה. ב. שכל החגים מסיני - מפי הגבורה, או על-ידי חכמי ישראל בטהרה, ואילו ה"עצמאות" הוכרזה בתל-אביב, מפי "ועדה קרועה". ג. שכל החגים - נקבעו לזכר אירוע דתי, ואילו ה"עצמאות" - זכר לכינון משטר דמוקרטי. ד. שכל החגים - חג ליהודים, ואילו ה"עצמאות" היא למדינת כל אזרחיה התושבים, (דרוזים נוצרים וגם ערבים). מה נשתנתה הגלות בארץ ישראל מהגלות בחו"ל? שבחו"ל - בעול הגויים - לא נשבר היהודי ברוחו, על-אף היותו מוכה ופצוע בגופו. ועל-אף הנגישות והפרעות / השתדלו יהודים לשמור מאד / על זקיפות קומה וכבוד. ואילו הגלות שבארץ-ישראל, מאז החלה ה"ציונות" - פועלה / גם בתקופת טרום מדינה / רוח גלותית בכל משלה: התיחסות לאומות "נאורות" בהקרבת קרבן "אשמות" - כלפי המדינות הערביות על חוצפת קיומנו בארץ הזאת. רעדה ופחדים מנקיטת אמצעים בהגנה על חיים מפני ערבים פורעים. מדיניות ה"הבלגה" אף גמגום ובושה תמורת דרישה ותביעה את ארץ מכורה. והעיקר: בולמוס ותשוקה להתבוללות וטמיעה והתמזגות ל"אומה" עם עמי הסביבה. וכל זה בנפנוף דגל הלאום / והקפצה ל"דום" / אך בכשכוש זנב / והרכנת ראש לעמי ערב. מה נשתנתה "העצמאות" במדינתנו, מהגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו? שבגאולה האמיתית נצא לחירות אמת - מעול הגוים אשר על צוארנו, ניטהר מתרבויות זרות וטמאות / מאידיאולוגיות שונות ומשונות / אשר החדירו בנו עמי הארצות, ונלך בזקיפות קומה / קוממיות - לארצנו הקדושה / לבנות את בית הבחירה / בארץ מולדת ומכורה. ואילו במדינת ישראל - "ראשית צמיחת הגאולה" / "חירות" ו"שיחרור" רק מעול תורה / לנתק ולהתנתק ממסורה נאמנה / אשר קידשו בדם - אבות האומה. לאמץ תמורתה חוקה זרה / ברוחה ה"קדושה" של הדמוקרטיה! וכך ממשיכים גלותיות מסורתית / התרפסות חנופה והלקאה עצמית / רעדה ופחד מפני דבר השליט, ומה יאמרו הגויים...?! על זאת ננשק רצועה המצליפה / נתבזה קבל עם ועדה / נייסד בארצנו מיסגד וכנסיה / בתי עבודה זרה / להטמעת בנינו בקרב אומה הרשעה. ויקומו לנו "חוזים" ונביאים / ויחזו לנו משאות שוא ומדוחים / מקסם שוא ותעתועים / "חובבנים" ציוניים / בידם האחת - "מדינת היהודים" / ובשניה - "אוטואמנסיפציה" של פינסקר - חכם חרשים. אהה! איה הבטחותיכם - נביאי הבעל / ואיה חזיונותיכם מוסכי הרעל / בדבר ה"ציוניות" - תרופת פלא לאנטישמיות / שתעניק כבוד ופופולאריות / תבטל השנאה - ותנחיל הצלחות האומנם...?! הנה, מה רואות עינינו / מאז נטשנו תורת אמנו / ונדבק ב"ציונות" השקרית בת זמננו / (להבדיל מציון - משאת נפש אבותינו!) / הלכנו הלוך וחסור בכל ענינינו / חרפה והשפלה מנת חלקנו / בוז ומשטמה - פרעות ושואה - מאת כל רואינו... וזאת בתקופת גאות - של דגל הציונות! יהודים ישבו ב"תחום המושב" / על-פי דרישת בני נצרת ועמי ערב / ומכוח ה"חוק" הישראלי / יגרשו מירושלים - כל "טיפוס יהודי" / שלא יעזו ל"זהם" אויר "קדוש ונקי" / ברובע הנוצרי או המוסלמי. אהה! ירושלים איז יודענריין...! ועל כל זה נאמר הלל והודיה, ולא עוד אלא אף בברכה! * * * יכול מראש חודש - מצוה עלינו לסגת מה"שטחים" - מסיני, ימית וכל המאחזים? תלמוד לומר "ביום ההוא" - ביום שנקבע בהסכמי קמפ-דיויד. אי "ביום ההוא" - יכול מבעוד יום / גם בטרם יסכימו הערבים לשלום / נצהיר על מחוות - ונגלגל עיניים למרום / נרעיף חיוכים - אהבה וחום. ולא עוד, אלא נזדרז "להחזיר" השטחים / להראות רוחב לבנו כלפי המצרים, הסורים והערבים / ועיקר העיקרים / להפגין לעיני כל העמים / עד כמה אנו "מוסריים" / במסירת הגולן לידי האויבים / הששים להציב שם מרגמות ותותחים / כדי להפגיז ולהרוג אזרחים שלוים / אנשים נשים וילדים - בני הקיבוצים...? או אולי לפחות נציב גבול "אלמנה" / במסירת יהודה שומרון ועזה / לידי מנהיגי הפלסטינים עראפת פייסל והגב' אשררי כנא / כאשר נתנתק ונברח מגבול יש"ע והרצועה / וכך ננציח טרור ומלחמה - בארץ ישראל השסועה...? ועיקר כל העיקרים / לעקור את כל הישובים / אשר הקימו בדמם מתישבים יהודים / לטרנספר אזרחים שלוים / מלאי "חטאים ופשעים" / על רצונם לשרוד בחיים / כי בסך הכל אינם אלא - מתנחלים / טפו.. טפו.. טפו.. - אנשים ריקים ופוחזים. תלמוד לומר - "בעבור זה", "בעבור זה" לא אמרתי אלא בשעה שיש טרור ופיגועים / פצצות ומוקשים / חבלות וסכינים - אשר בגבך נועצים. ונקבעה השעה / לראשית הנסיגה / להתנתקות ובריחה מחבל עזה/ ביום הזכרון לקדושי האומה / שמסרו נפשם במלחמת הגנה / על עם ישראל והאדמה הקדושה / שבדם בניה היא רוויה. ובגוש קטיף נעקרו מושבים/ נגזלו אדמות חממות ומשקים/ אותם ירשו רוצחים שפלים/ כפרס על טרור ושפיכות דמים/ טבח ורצח נשים וילדים/ גם בתי כנסת - בית א-לקים/ בתי עלמין - קברות קדושים/ חוללו בידי פורעים ערבים/ בימי בין המצרים. אוי לאותה בושה/ אוי לאותה כלימה/ על מזימות שרי הממשלה. * * * "ברוך" סאדת ארור הוא, ארור שומר טינתו לישראל. שסאדאת חישב את הקץ (היל"ת) לעשות, כמו שאמר לישראל: "ידוע תדע כי גר הוא זרעך בארץ לא להם - היא פלשתינה, ועבדום ועינו אותם בארץ ישראל הרבה מאד שנים, וגם את הגוי הפלסטיני אשר יעבודו אשמור אנכי, ואחרי כן אצא מן העסק ברכוש גדול. והיא (המדינה) שעמדה לאבותנו ולנו / והיתה לרועץ פוקה ומכשול לכולנו / שלא אחד בלבד עמד לכלות בנו / והנהגת המדינה / באויליות מדיניותה / על אויבינו מגינה / משסה ומלבה / את גודל המשטמה / של האומה הרשעה / הזוממת להביא שואה / לאומה דוויה / כי לזאת יקרא "קידמה" / כל עוד רוח הליבראליות - נר לרגלה. דם ואש ותמרות עשן! עשר מכות הביא הקב"ה על-ידי צה"ל / על המצרים והערבים שידם היתה במעל / אשר רדפונו על כל שעל / נוסכים בכוסנו רעל / לולא ה' המצילנו ממעל / ויך אותם שוק על ירך - מכות נאמנות / ונתן לישראל נצחונות במלחמות. אולם אנו בקוצר דעתנו - הסכלנו עשה / כי "אין בעל הנס מכיר בנסו" / ותמורת הכרת תודה / בישוב הארץ - ישראל ויהודה / ברוח הקדושה וטהרה / הנה בנינו מדינה - אשר מרוחניות ריקה / ושם ה' אין בה - אפילו ב"מגילה" אשר עליה נתיסדה...! וכך הבאנו עלינו מכה וצרה! ואלו עשר המכות שהביאו מנהיגי המדינה על העם בישראל, ואלו הן: א. מגילת העצמאות הנבובה. ב. המשפט הזר והעוין בישראל. ג. גזירת "מיהו יהודי". ד. הסתה וליבוי משטמה לתורה והיהדות. ה. הנסיגות מסיני ומשטחי ארץ ישראל. ו. החינוך הקלוקל במדינת ישראל. ז. חוק השבת והיתריה. ח. חופש מסיונרי ועידוד ההתבוללות. ט. פוליטיזציה ושחיתות מוסרית בצה"ל. י. דיכוי חופש הדיבור והמחשבה. רבי "חכם" היה נותן בהם סימן; שכולם כאחד הם תוצאה של רצון גלותי - להתבטל להכנע ולהתרפס תחת כפות רגלי העמים / למצוא חן ולהשתלב בחבר הלאומים / לקבוע מהלכים עפ"י מה שיאמרו הגויים / ולהיות ככל הגויים בית ישראל - עם היהודים. רבי "צדיק" אומר: מנין שכל מכה ומכה גררה והביאה מכות נוספות/ נטעו בלב הנוער והעם - ספיקות / בצדקת תביעתנו וזכותנו בארץ אבות / והכרה בתביעת מדינה פלסטינית בארץ הזאת / ריקנות מכל אמונה - ערכים השקפה ודעות / ניתוק שורשים מוחלט מתורת ישראל והמצוות / עודדו את הציבור לפנות להנאות / לרדיפה אחר תענוגות ומותרות / להערצת חמרנות ובילוי במיסבאות / הפקרות מתירנית ללא ריסון הרצונות / אלימות, שפיכות דמים וגילוי עריות, שנאמר: "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו" * * * כמה מעלות "טובות" למדינה עלינו: אילו נתן לנו "בית לאומי" ולא נתן לנו ארץ ישראל - דיינו אילו נתן לנו "ציונות" ולא נתן לנו את ציון - דיינו אילו נתן לנו "ישראליות" ולא נתן לנו יהדות - דיינו אילו נתן לנו "מדינה" ולא נתן לנו תורה והלכה - דיינו אילו נתן לנו "עצמאות" ולא שחררנו מכניעה למעצמות - דיינו אילו נתן לנו "גאולה" ולא הוציאנו מהגולה - דיינו אילו הוציאנו מהגלות ולא הוציאנו מהגלותיות - דיינו אילו נתן לנו צה"ל ללא בטחון על כל שעל- דיינו אילו כפה עלינו וויתור לערבים ללא אף תמורה מהפלסטינים - דיינו אילו נתן לנו עברית כשפה ולא נתן לנו לשון קדושה - דיינו אילו נתן לנו "תרבות" ולא נתן לנו רוחניות - דיינו אילו נתן לנו "חינוך" ולא נתן לנו ערכים - דיינו אילו נתן לנו ארץ ישראל ולא נתן לנו סיני וגולן - דיינו אילו נתן לנו ישראל כמדינה ללא יהודה שומרון וחבל עזה - דיינו אילו נתן לנו את הארץ הקדושה ולא נתן לנו ירושלים השלימה - דיינו אילו נתן לנו "רובע" בירושלים ולא נתן לנו את הר הבית - דיינו אילו נתן לנו את אחורי ה"כותל" ולא נתן לנו את בית המקדש - דיינו אילו נתן לנו מערכת חינוך - וזו "הצליחה" לחנך דור תהפוכות מנותק ומתנכר לתורה לארץ ולאומה - דיינו על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומפולפלת למדינה עלינו: שנשארנו גלותיים / ו"השכלנו" בסיכלות הגויים / והתבוללנו בעמים/ אשר נטלו מאתנו זכות חיים / הפכנו "ציונות" לציניות / המרנו מכורה בגולה / והפכנו - בית ישראל ככל אומה / התנכרנו לארץ אבות בגבולה - תמורת הבטחת "שלום" מזוייפת ושחוקה / כפרנו ביהדות / ואמצנו תמורתה "ישראליות" / דחקנו לקרן זוית - הלכה / ודבקנו בחוקות גויים - במקומה / כבשנו והכרזנו: "הר הבית בידינו" - אך הנצחנו מסגד אלילי במקום מקדשנו - בשלטון הוואקף צוררי עמנו / עקרנו מחברון ישוב יהודי / ויסדנו במכפלה מסגד ערבי / "עצמאותנו" בהנפת דגל לאות / עם כריעה כשכוש וחנופה לאומות. ויתרנו על עמדות בטחון בסיני וגולן / מקול עלה נידף ששמע פחדן / נסוגונו מאיזור הביטחון / בפקודת "ארבע אמהות" שהמיטו אסון / על כל ישובי הצפון / החדרנו פוליטיזציה במערכת הביטחון - שב"כ וצה"ל / ושמנו ללעג מדיניות - "אף שעל" / הרסנו תדמית - מדינת ישראל / בעיני אויבינו - בני ישמעאל / ועל זאת נחגוג ביום העצמאות בשיר והלל. רבן שלמה גורן היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו ביום העצמאות לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: הלל על הנסים מגילת העצמאות רבי דוד בן גוריון אומר: כל שלא אמר שלוש פעמים - דמוקרטיה לא יצא ידי חובתו. "הלל" - על שום מה? על שום שהיו אבות מדינתנו מכריזים ביום זה על הקמת המדינה הדמוקרטית בארץ ישראל, והיו קובעים כי המדינה היו תהיה נאמנה לעקרונות ה"משפט" ו"הצדק" של שבעים זאבי העולם. "על הנסים" - על שום מה? על שום ה"ניסים והנפלאות" שאירעו לנו - שלא נגררנו לקיצוניות, והשארנו בית עבודה-זרה בהר הבית, ושימרנו מסגדים וכנסיות בארץ הקדושה לשלש הדתות, והשתדלנו מאד שהערבים לא יהגרו ח"ו למדינות ערב, כדי שיהוו בבוא העת גייס חמישי - לשיכים בעינינו ולצנינים בצידנו. ועל אף הניסים והנפלאות האמיתיים שעשה ה' לישראל / שהצילנו משבעת עמי ערב-בני ישמעאל / והשאיר אותנו לפליטה עד בוא גואל. הנה אנו אויה, דחינו בשתי ידים - הישועה / וויתרנו על כיבושינו בעת המלחמה / החמצנו שעה גדולה / שעשה ה' למען שה פזורה/ מסרנו שטחים אסטרטגיים ביד אויבים / בארות נפט לרשות זרים / הפסדנו הזדמנויות / לקעקע כוחם של צבאות - החורשים עלינו רעות / לכבוש מהם בירות וארצות / למען לא ינסו פעמים נוספות / לתקוף יהודים ולעשות צרות. המרנו עמדת כבוד וזקיפות קומה/ בכניעה התרפסות והצגת חולשה/ העיר האבלה החרבה הבזויה והשוממה / אשר אמרנו בלבנו בשמץ תקוה / הנה אולי יחוס - והיתה לה עדנה...? הנה הפכה - "בנויה" ו"מיושבת" / באוכלוסיה ערבית עוינת/ אשר במסגדים וכנסיות זוממת/ פיגועים וטרור מתכננת/ בתי תועבה ותאטראות/ אתרי תיירות - לצלייני הארצות. "מגילת העצמאות" - על שום מה? על שום המגילה הנבובה / ביטוי למצע האידיאולוגי של המדינה / באופן מבולבל ומלא סתירה / יסודה ועיקרה - התכחשות ובגידה / בשלימות העם, הארץ ותורת ישראל הקדושה / ועליה חתמו "ראשי" העדה. "דמוקרטיה" - על שום מה? על שום "הפרה הקדשה" / זו שביון נולדה / וחכמיהם טיפחוה / עדיפה בעיני ראשי המדינה - צמאי "משפט" ו"חוקה" / על פני התורה / שישראל בסיני קיבלוה / ושנביאי ישראל, זקני העם וחכמיהם - מסרוה. רבי יצחק שמיר היה אומר: על שלושה דברים המדינה קיימת: על ערבויות אמריקניות על ועידת שלום ועל אטונומיה ערבויות - לקיים מה שנאמר: "הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב" (דברים כח). ועידת שלום - בניגוד לנאמר: "לא תכרות להם ולאלהיהם ברית" (שמות כג). אטונומיה - בניגוד לנאמר: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש" (שמות כג). רבי יצחק רבין אומר (בקול בריטוני עמוק!): מותר לשקר מפני השלום! לפיכך חייבים אנו להבטיח לעם משאות שוא ומדוחים, - שלא נותר על הגולן בשום פנים, (כי הוא "נכס בטחוני" במדריגת-על מזה שנים...) - שלא ניסוג מיהודה שומרון ועזה... - שניתן לעם ביטחון אמת והגנה... - שנעשה שלום עם כל עמי הסביבה... - שנפתור את כל הבעיות הכלכליות של המדינה,... - שנפתור את בעית האבטלה... ועוד ועוד הבטחות כחול אשר על שפת הים...! ועדיין ישראל מחכה לרבין...!!! אשר שיקר במצח נחושה, בניהול מו"מ בועידת אוסלו, ואף שיתף פעולה עם הגרועים שבאויבינו - נגד העם היהודי, בניהול מדיניות של ויתורים, מחוות ונסיגות לכל אורך החזית, בהפקרת חייהם של היהודים בארץ ישראל. וכל זה - מאחורי גבו של העם בישראל ובגניבת דעתו, לשמחת לבב של כל אירגוני הטרור, ובמיוחד אנשי החמס והג'יהאד האיסלמי, הרואים הצלחה ופרי טוב מפעולותיהם הרצחניות, בהתקפלות ונסיגת הממשלה בישראל, דבר המעודדם להוסיף בדרך האלימות והרצח ה"י. רבי שמעון פרס מגלגל עינים חסודות כלפי שמיא ואומר: היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים ח"ו, אשר בשחיתותם כובשים ומושלים על עמים אחרים רחמנא ליצלן, אבל אנחנו - צדיקים אנחנו ולא חטאנו, נקיי כפיים ונקיי הדעת, לא נסכים לתועבת השלטון - "לשלוט במליוני ערבים". לפיכך עלינו לעזוב את יש"ע, כדי שיקימו שם הערבים מדינה פלסטינית, ואם גם בגדנו בארץ מולדת, אז מה בכך...?! הרי אין אנו דתיים פנטיים המיחסים קדושה ל"עצים ואבנים" (של ארץ ישראל!). ואם גם מסכנים אנו את חייהם של רבבות המתישבים ביש"ע, אז מה בכך...?! הרי בסך הכל הם רק מתנחלים, אשר התישבו שם מתוך איזה "אידיאלים מפוקפקים". ואם גם מסכנים אנו את חייהם של מליוני יהודים המתגוררים בארץ ישראל, בזה שמוקמת מדינה עוינת בשכנותנו, אשר מטרתה המוצהרת (באמנה הפלסטינית) להשמיד להרוג ולאבד ה"י את כל היהודים בכל ארץ ישראל, אז מה בכך...?! הרי מקסימום - נוכל לבקש הקצבה אמריקאית לרכבת הצלה אוירית אשר יטיסו לכל הרוחות את כל אלו שינצלו מחרבם הנוקמת של מאמיני דת האיסלם אשר מכריזים: "דין מוחמד בסייף"...!!! באמת, לא צריך להיתפס לפאניקה...! והיה כי יבואו עליך צרות רבות ורעות, כאשר פורעים ערבים תוקפים נשים וילדים באבנים, סכינים, פצצות תופת או סתם יריות..., וידעת כי "אנשי שלום" הם ערבים רחימאים אלו, ומצוה קדושה לבוא לקראתם במחוות ופיוסים, לשחררם מכבלי ברזל, להביאם לארץ ישראל, לתמכם בכסף רב, כדי שיתקעו לנו סכין בגב, לציידם בנשק משוכלל, לרצוח יהודים בלי כל מאמץ כלל. ואם ימצאו כמה "מתנחלים רשעים" שאינם מסכימים למות, להקריב עצמם כ"קרבנות השלום", וברוב חוצפתם גם מעיזים להגן על חייהם בכבישים ו/או בבתיהם, הרי מצוה קדושה לפרקם מנשק המגן שבידם, להכפישם בכל אמצעי התשקורת הממלכתיים - הכתובה והאלקטרונית,ולבסוף אף לאוסרם תוך כדי דיכוי - התעללות ועינויים. גם אם היו פעם שוטים שסברו כי הצורך וההכרח לוותר על שטחי מולדת הוא רק למען השלום - בשביל למנוע שפיכות דמים - קרבנות יהודים! הנה עתה כולם מפוכחים ויודעים כי צריך להקריב קרבנות יהודים ולשפוך דמם, בשביל "הזכות המוסרית" הגדולה וה"הזדמנות ההיסטורית" הבלתי חוזרת, למסור לידי הערבים - שטחי מולדת - ארץ ישראל...! וכך תקיים מדינת ישראל - "ראשית צניחת גאולתנו" - פולחן קדוש, ותקריב קרבנות לאל עראפת ירום הודו, למען נכפר פניו: ככתוב: "את המתנחל האחד תעשה בבוקר ואת המתנחל השני תקריב בין הערביים, ואת דמם תזה שבע פעמים על מזבח ה"שלום". חלום בלהות...! * * * ולבנימין (נתניהו) אמר: ידיד לכל החוגים בישראל הוא, כי רוממות א-ל בגרונו, אבל שבע תועבות בידו, גם בערב הבחירות מפזר הבטחות, לשמור ולהגן על הגבולות, להגן על ישראל מפני הכנופיות, ולא להכנע ללחצי האומות, החפצים לטרנספר התנחלויות, ומלבד הבטחה אחת - מבטיח גדולות ונצורות, אך לא מבטיח לקיים ולעשות, את כל הבטחותיו בנאומי הבחירות. ובבואו ליצג את עם ישראל, במשא ומתן עם בני ישמעאל, רואה עצמו מחויב להתחייבויות, של הבוגדים בעם ממיטי האסונות, בהסכמי קמפ דיויד מדריד אוסלו ועוד. ועוד זאת הגדיל לעשות באון ובגאון, לתת בידי מרצחים את העיר חברון, ובזה הזמין שואה, לקהילה יהודית קדושה, וגם פתח לרוחה, שערי ארץ למעשי חבלה, שהובילה להתנהלות מבישה, בפרשת פתיחת המנהרה, וכך גם בשכם ובעזה. * * * לא נתמנה ברק לראש הממשלה, אלא מחורבן מנהיגותו של נתניה, כי לשקר אין רגלים, ועל העם לא "עובדים בעיניים", הבטחות והצהרות - אינן מספיקות, כדי לעצור פיגועים ומהומות, ומי שלא נאמן לעקרונות/ שעליהן חתם והצהיר "הרים וגבעות"/ לשלימות הארץ וקיום התנחלויות/ אל יבוא בטענות וטרוניות/ על נטישת המערכה ובעיקר בגידות/ כי בין עיניו מוטלות "קורות". וכך אהוד ברק קם/ ראש ממשלה של כ-ו-ל-ם/ ובדרכי מרמה של העמותות/ סבב בכחש ורמאויות/ ציבור עיור שנתפס לאשליות, ובלב כולם היתה תקוה/ שהנה הנה "משיח" בא. ופתאום... שלף אהוד את צפרניו/ פתח פיו והשחיז שניו/ בדרכי מרמה שלח ידיו/ להסגיר עם ביד אויביו. לתת בידי הערבים/ תשעים וחמישה אחוזים/ מהארץ שניתנה ליהודים/ מאת בורא עולמים. לחלל ארץ קדושה/ לבזות את בית מקדשה/ ולהנציח במקומה - בית עבודה זרה. והתוצאה לא אחרה, ארץ רעשה, פרעות ואינתפאדה, הביאו לקריסה, שלטון שקר ובגידה, וברק גורש בבושה וכלימה. * * * והנה הופיע ברוב כישרון, מנהיג בעל און אריאל שרון וברוב נדבות חילק הבטחות, ועורר תקוות שלום וביטחון אך עד מהרה, נתבדתה התקוה, והאמת הערומה, נתגלתה בקלונה, כי הנמר חית הבר, עשוי מנייר. שמועות שונות נפוצו בעיקשות/ על כל מיני מעשי שחיתות/ עסקי נדל"ן כרוכים בשיחוד/ הנעשים ב"חוה" המפורסמת ביחוד/ בניהול עסקים ברוב מומחיות... אך אל דאגה חברים/ כי הנה נתמנה יועץ משפטים/ הגאון מר מזוז חכם חרשים/ אשר סיקל ויישר דרך חתחתים/ טיהר את שרון ובניו מכל חטאים/ והכריז בקול ה ם ז כ א י ם !!! אך כעומק החקירה - עומק הנסיגה ! ולתקן תדמיתו ומראהו העכור, למצוא חן בעיני הציבור, מכר ונטש עקרונות לאומיים, הפקיר עם לרציחות ופיגועים, הכריז קבל עולם על הסכמה להקים, מדינה לפלשתינים, ויתר מתוך ידיעה, על ארץ ישראל השלימה, ומסר חבלי ארץ לאומה הרשעה, זמם והכריז על "התנתקות" ובריחה, עקירה וגירוש מחבל עזה, רבבות יהודים - איש ואשה, שבדמם הישקו כל רגב אדמה, ובכך נסתם הגולל על חזון ותקוה, לביטחון ותקומה. והתוצאה ברורה מאות הרוגים, ואלפי בעלי מום ופצועים, תוך התנחלות והשתלטות הערבים, בקו הירוק וב"שטחים". והכל נעשה על פי חוק ומשפט/ באופן "דמוקרטי" כראוי וכדת/ וכדי ליצור לו "רוב" מוחץ/ יעלה ה"בולדוזר" על המעיז לצייץ/ ובדורסנות הראויה לשמה/ יצליח ראש הממשלה/ לסתום פיות המתריעים על סכנה/ לפטר שרים ולצפצף על מפלגה/ ואף להפר ברמיה את מצעה/ להשליך לכלא כבני עולה/ אזרחים המוסרים נפשם בגבורה/ למען הגנת הארץ הקדושה/ והצלת ישראל - שה פזורה. ומדיבורים למעשים... הפך שרון אריאל/ את צבא ההגנה לישראל/ לקלגסים בשרות ישמעאל/ את טוהר הנשק מחלל/ בהלחמו בנאמני ארץ ישראל. הבוז לבוגד אריאל שרון ! אשר באף בחימה וחרון/ גירש יהודים מחבל עזה והשומרון/ הרס ישובים וניפץ תקוות/ עקר מתישבים והגלה קהילות/ חילל בתי כנסת והרס מוסדות/ עקר המתים מבתי קברות/ וסיכן קיום - ערי ישראל ועיירות. עד שנפל שדוד ומוכה בידי א-ל זה סופו של עוכר ישראל ! * * * ואחריו אץ רץ הפודל הקטן/ אהוד אולמרט החתרן/ וברצונו העז להכנס להסטוריה/ פקד לשפוך דם נקיים בעמונה/ לשסות בם חיות אדם באכזריות גסות ורוע/ תיצלנה אזניים משמוע. בתככים ומתק שפתיים/ זומם לחלק את ירושלים/ ב"אומץ" ו"גבורה" להשתחוות אפיים/ לקול מצהלות ומחיאות כפיים/ של אויב הנועץ צפרניים/ בארץ יהודה וירושלים. לקפל זנבו ולברוח מיהודה/ אשר בדם ואש נקנתה/ בהיותה ארץ מולדת ומכורה/ הנה עתה תהפוך לבסיסי התקפה/ על ערי ישראל ויושביה. ואנו כולנו תקוה/ כי יחזור מהר בתשובה/ ותכניתו תתבטל כעפרא דארעא... ואם לא ... תהיה אחריתו מרה ... (ראה מה בגורל אדוניו עלה !!!) * * * בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא דר בירושלים. שנאמר: "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון", לא את אבותינו בלבד ציוה ה' לעלות לירושלים, אלא אף אותנו ציוה עמהם, שנאמר: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל". ונאמר: "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". לפיכך היינו חייבים להודות לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו ביום ירושלים. חיזק ידי חיילינו / בעלותם לכבוש את עיר קדשנו / ובהכרזה "הר הבית בידינו" - הושמה עטרת נצחון בראשנו / ויגאלוה בנים / ויגעלו ממנה זדים / עזבוה ערבים בני ישמעאל / ויכבשוה יהודים בני ישראל. בלב כל היתה תיקוה / כי הנה עתה יוסר בית תיפלה / ויוקם בהר בית תפילה / ונסו יגון ואנחה / בהתנוצץ הניצוץ בקצה המנהרה / התעורר כל יהודי - בהרהור תשובה / אף צנחנים - אנשי פלדה - ליד הכותל הזילו דימעה; ועתה מה? אהה...! הכיבוש הפך לפח יקוש/ הלב מלא יאוש / על חורבן שגדל שבעתים/ כשנעשה בידיים / וקדושת ירושלים נרמסת ברגלים / של אחים עורים ערלי לב ואטומי אזניים... לא באונס כי אם ברצון / בתעלולים ומעשי לצון / אבל גדול לבעלי חזון / הכואבים ומתאבלים על חורבן מעון - "מעון קדשך מן השמים". ירושלים "מיושבת" נכרים בני עולה / מלאי ארס ומשטמה / בכל שכונה רחוב או סימטא / מקום מקדשנו - אשר זר אליו לא יקרב / היה לזרים בני ערב / רחובות ירושלים מלאו ילדים וילדות משחקים / בכל מיני איסורים / בכל פינה אפלה / את צועה פרוצה / קרקסים, אצטדיאות ובתי תיאטראות / חילולי שבת ומראות תועבה מופגנות; אהה ירושלים החרבה, אשר פעמיים נחרבה בידי אויבינו, ועתה, מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו... ו ל פ י כ ך אנחנו חייבים להתאבל את אבלי ציון ואבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה. האבלה מבלי בניה / ובמקומם יושבים שם צריה / והחרבה ממעונותיה - מעון המקדש ועבודת כוהניה / והבזויה מכבודה - כבוד ה' שניתן לה / ועתה כבוד למסגדים וכנסיות - מקדשי אלילים אשר בתוכה. והשוממה מאין יושב בה, כאמור: "ושממו עליה אויביכם", והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה, ויבלעוה לגיונות וירשוה עובדי זרים ויטילו את עמך ישראל לחרב - במפגעי חבלה, טרור וכליון, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה, לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם, "יום ירושלים" - יום שמחה, הפך לאבל, אכזבה ותוגה... זכור ה' לבני אדום וישמעאל את "יום ירושלים", האומרים ערו ערו עד היסוד בה, זכור ה' לצוררי ישראל את אשר עושים לפני ולפנים - בית קדש הקדשים, לחורבן שממה ועיים, זכור ה' לאויבך אשר את ציון כשדה חרשו, ונטעו בה אשרה - בתי תיפלה ותועבה. שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם. תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'. * * * אבל אתה אבינו שבשמים! זכור והזכר לבני ציון עמך ישראל את הבטחתך בפי נביאך: "כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאת וקו ינטה על ירושלים". ואנו בני ישראל נזכור ונזכיר את שבועת הנצח : "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ולפיכך אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, אשר ישלח לנו ישועה - וינחמנו בכפליים, כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, כאמור ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. חסל סידור "יום העצמאות" כהלכתו ככל מצוותיו וחוקתו כאשר זכינו להתפכח ולהיפטר ממנו כן נזכה לגאולת אמת ע"י משיח צדקנו ולשנה הבאה בירושלים הבנויה עיר בה דוד חנה כתב וערך: ישבעם סגל