החורבן הזה אינו רק בישראל זה בכל העולם, אבל בישראל המצב הזה חמור יותר ואסביר את המנטליות האמריקאית לפיו נבין שכאן החורבן גדול גם בלי הצילום, מפני שיכולים להרוג אותך ואיש לא יתערב
לא אשכח את מה שעברתי לפני שלשים שנה בסובוויי הרכבת התחתית בניו יורק חזרתי מהעבודה - המשרד היה אז במנהטן, וכושי התנפל עלי וצעק לעברי 'פירסט טעסטעמאני ניו טעסטעמאני', לא הבנתי אז מה הוא רוצה ממני לא היתי בקי בספרי הנוצרים כוונתו היתה לתקוף אותי על תורתנו שהיא 'ה'טעסטעמאני' הראשונה והוותיקה הוא בעד זו החדשה שהמציאו הנוצרים, לא עניתי כי לא ידעתי מה הוא רוצה ממני, הוא המשיך וצווח כמעט והתנפל עלי. בתחנה הראשונה ירדתי בתקוה שככה אתפטר ממנו אבל הוא רץ אחרי, נכנסתי לרכבת ממול ושוב הוא מולי בצעקות ואיש לא מתערב
בניסים כמה דקות אחר כך בתחנה ראיתי רכבת אחרת מגיעה המתנתי לשניה האחרונה בטרם נסגרה הדלת ואז קפצתי החוצה והוא נתקע בפנים מיהרתי לרכבת האחרת והתפטרתי ממנו, שם למדתי שאפשר להרוג אותך ואיש לא מתערב
לכן באמריקה כשמצלמים גם אם לא היו מצלמים לא היו רצים לעזור לך, זו צרה צרורה. ברור שישנם מי שכן יעזרו אבל האחוז שלהם נמוך, במיוחד כשהחשש הוא שדוקא ובגלל שניסית להציל יטענו כי הידיים שלך גרמו לו נזק גדול יותר אז איש לא רוצה להתערב ובורחים מן המקום
בארץ אנו עוברים חורבן של ממש, כולם עם מצלמות והדבר הראשון מצלמים, שזה לכשעצמו דבר חמור במצבים כאלו, אבל לפחות תשמור את התמונות לעצמך. מה שקורה שתוך שניות זה כבר בוואצאפ עוד בטרם התחלת לטפל בפצוע, וחבל שזה ככה
חייבים למצוא דרך איך להעניש את כל מי שעושה כך, הרצון לצלם הפך להיות כל כך חזק גרוע מכל המכשירים הטכנולוגיים, ולא נשמע מאף אחד שיקום ויזעק, וטוב שלפחות עתה היה מי שהרים את הכפפה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.