רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 20 באפריל 2018

התיוונות חרדית - במאבק על צביון המדינה מי ניצח? - במלאת 43 שנה למדינת ישראל

מאת חיים שאולזון

ביום שישי האחרון, מלאו ארבעים ושלש שנה למדינת ישראל. ביום זה נוהגים בדרך כלל לחגוג אוהדי המדינה בישראל ובתפוצות. לעומת זאת, מתנגדי המדינה, מפגינים, מלבישים שק ואפר, נואמים ועורכים הפגנות. יום זה הוא יום חשוב בלוח הציוני והאנטי ציוני. אצל אלו זהו "יום העצמאות"...

כל מי הנמצא בין שתי הקבוצות הללו, כלל אינם זוכרים תאריך זה, כך שאפילו כותב שורות אלו פשוט שכח בשבוע שעבר, כי באותו שבוע "יום העצמאות", וללא המפגינים מנטורי קרתא, וגליונות העיתונות ה"חוגיגיים" בשבוע שעבר, לא הייתי זוכר כי השנה אנו סופרים את השנה ה43 לקיומה של המדינה.
בכל שנה בזמן זה, עורכים חשבון נפש. לכל קבוצה חשבון נפש משלה. אך, ישנו חשבון נפש כלל חרדי, שאותו אשתדל הפעם בקיצור לעשות בשורות קצרות אלו.
אין זה סוד, כי בטרם קום המדינה, היתה החלוקה ברורה. הצבור הלא דתי, והדתי לאומי, תמכו בהקמת המדינה. ואילו החרדים כמעט כולם, כולל האגודאים והקרובים להם, התנגדו להקמתה. הסיבות לכך היו שונות ומשונות שאינן חשובות לחשבון נפש זו.
מאוחר יותר, כאשר הקימו את המדינה, התפצלו החרדים. מצד אחד הופיעו המתנגדים למדינה, אלו טענו כי אסור לשתף פעולה עם השלטונות בכל תחום שהוא, ומאידך, רוב הצבור, ובעיקר האגודאי, טענו כי יש לשתף פעולה, אך לא לשאת באחריות. לאחר שהמדינה הוקמה, אין עוד טעם בהתנגדות לה, והעדיפו את השיטה הפרקטית.
אבל, ברור היה, כי מדובר רק בדיעבד. ההכרה במדינה לא היתה הכרה במעשיה. ברור היה מראש כי שיתוף פעולה מלא לא יכול להיות. עובדה היא שבמשך השנים הראשונות למדינה ניסו לשבת בממשלה, והגיעו למסקנה, כי יהודים חרדים אינם יכולים לשבת בה, ופרשו ממנה.
כך ישבו במשך עשרים וחמש שנה באופוזיציה, מתוך הכרה ברורה, כי ההשתתפות בקואליציה היא בלתי אפשרית, לא מפני שלא רצו בחרדים, אלא מפני סיבות אידיאולוגיות הדבר הוא לא אפשרי.
למעשה, לא קרה בתשל"ז דבר ששינה את פניה של המדינה. פרט לכך שהשלטון התחלף מקבוצה חילונית אחת, לקבוצה חילונית אחרת. אך נעשה משהו ששינה קצת את צביונה החרדי של החרדים. נטלו תפקידים בכנסת, שאינם במסגרת המבצעת, וכך שמרו על הגבולות.
לא עברו ימים רבים, והחרדים מצאו את עצמם בממשלה. הספרדים החרדים נכנסו מיד לממשלה, ואילו האשכנזים, יושבים שם במסגרת סגני שרים, ומנהלים למעשה משרדי ממשלה. קודם לכן טענו, כי שר חרדי אסור לו בתכלית האיסור ליטול אחריות בה.
לא אכנס כאן לסיבות, מה שינה את גישת החרדים. זו פרשה בפני עצמה. אך נשאל את עצמנו שאלה אחרת, האם צביונה החרדי של החרדים, הוא עדיין אותו צביון של לפני ארבעים ושלש שנה, או שהצביון החרדי השתנה לגמרי.
*    *     *
רגילים אנו, לעשות תמיד חשבון נפש של אחרים. את חשבונם של החילונים. לבא בטענות אליהם, ואל מעשיהם. אבל, אנו שוכחים לגמרי לשאול את עצמנו, האם אנו עדיין אותם החרדים כפי שהיינו ארבעים שנה קודם לכן, או שאף פנינו השתנה מן הקצה את הקצה.
זוהי השאלה שיש להציב בפני כל קבוצה חרדית ללא יוצא מן הכלל, ומי שבסביבות גיל הארבעים ולמעלה מזה, ינסה בודאי לעשות לעצמו חשבון נפש, איך נראו החרדים אז, ואיך אנו נראים היום, ונגיע למסקנה אחת ברורה, כי החרדים של אז, אינם החרדים של היום.
קרה משהו במדינה ששינה בתכלית את צביונה החרדי של החרדים. היום נמצא חרדים בהרבה בתחומים חשובים, כמו במלאכת התשובה, בקיום המצוות ונושאים חשובים אחרים, ואילו מבחינה השקפתית ואידיאולוגית, נמצא את כל הקבוצות החרדיות ללא יוצא מן הכלל, ניצבים בפני פשיטת רגל גדולה.
מבחינה דתית, הגענו למצב, שהבנים דתיים יותר מן ההורים. ולו היו כותבים היום את התורה, לא היו כותבים עוד "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, והגדת לו..." אלא היו כותבים כי ישאלך אביך לאמר מה זאת, והגדת לו...", פעם למדנו וידענו, כי האבא הוא זה המחנך את הדור. הבן שואל את האבא המצווה להשיב לבן, ולהורות לו הלכה. היום הגענו למצב, שהאבא נאלץ לשאול את הבן, מהיכן המקורות לשגעונות החדשים, של כל מיני חומרות והמצאות, והבן הוא זה המשיב לאביו, ותובע מן האבא ללכת בדרכיו של הבן. לא כאן אעסוק בנושא זה, הראוי לדיון בפני עצמו.
אבל, מבחינה אידיאולוגית, איך נראינו החרדים לפני ארבעים שנה, ואיך אנו נראים היום, נאלצים אנו להגיע למסקנה אחת, כי הנצחון הוא כולו של השקפת המזרחי, שהיא המפד"ל של היום.
בעבר, היתה מחלוקת בין הקצוות. אגודת ישראל למעשה תמכה ב"התבדלות" אך עד גבולות מסויימים. תמכו בהליכה לבחירות לכנסת, אך אסרו את הנשיאה באחריות, למרות שהיה ברור, שאם יישבו ליד שולחן הממשלה, יוכלו להפוך עולמות, ולעשות למען היהדות החרדית הרבה יותר. לעומתם, במזרחי טענו, כי יש להעדיף את הרע במיעוטו, וכי יש להשתתף בעבודת הממשלה, וכך להבטיח צביון דתי למדינה.
על רקע זה, נטוש היה ויכוח קשה. החרדים האשימו את המזרחי שתמכה בשיטה זו, והתקיפוה קשות. היום, עושים החרדים האגודאים את כל מה שעשתה המזרחי בשנות קום המדינה, ואם נרצה להיות כנים עם עצמנו, צריכים היום האגודאים לבקש מחילה מראשי המזרחי דאז שהתקיפו אותם על לא עוול בכפם.
הוכח בעליל, שכל מה שעשו הדתיים לאומיים אז, עושים החרדים היום. ולכן, המסקנה הנלמדת מכך היא, אחת מן השתים, או שמה שעושים היום הוא רע ולא טוב, וממילא יש להכות על חטא על מה שעושים, או שפשוט מודים, שמה שטענו ראשי המזרחי אז, צדקו הם והחרדים מודים היום כי השיטה ההיא נכונה היתה.
*     *       *
כאשר מעלעלים במה שכתבו הסופרים החרדים בשעתו, נגד ההשתתפות בקואליציה, פשוט אין יודעים איך להגיב. לטעון כי השתנו הזמנים, זהו נימוק המשרת את החילונים יותר מאשר את החרדים. החילונים ובמיוחד הרפורמים טוענים, כי הזמן השתנה, וממילא יש את הכל לשנות. אין מושג כזה של שינוי אצל החרדים. התורה היא נצחית, ואינה ניתנת לשינוי, וממילא המסקנה המתבקשת היא, שהחרדים סטו מן הדרך, כאשר החליטו להשתתף בקואליציה, ולשתף פעולה עם הממשלה.
לא רק בתחום זה. גם בכל יתר התחומים, נמצא שהחרדים איבדו את העצמאות, ומה שאסור היה אז, מותר היום. הדבר הבולט ביותר, אלו התתי"ם, לפני עשרים שנה לא העיזו לעשות את מה שעושים היום עד כדי כך, שהיו גורמים שמוכנים היו להכניס את התתי"ם למשרד החינוך, דבר שהיה בבחינת ייהרג ואל יעבור לפני מספר שנים. לא רק במוסדות השלטון. גם ההכרה ברבנות הפכה לעובדה. בראשית שנות המדינה, נלחמו ברבנות בחרב ובחנית. רבה של בריסק ראה ברבנות הראשית את סמל התועבה, ואילו היום, ממשיכי דרכו אלו הרואים עצמם ממשיכים שלו, הם אלו התומכים ברבנות הראשית, ונאבקים לשבץ את אנשיהם במוסדות הרבנות הראשית.
לא נשארה פינה, היכן שלא דוחפים את עצמם היום חרדים. כך שהמסקנה המבקשת מאליה היא, שההתדרדרות בארבעים השנים האחרונות היא איומה, וכי אין לדמות את החרדים דאז, לחרדים של היום, למרות שמדובר באותם האנשים.
*    *     *
לא רק באגודת ישראל קרה מפנה שכזה. בעדה החרדית לא יותר טוב. בעבר לא היו מעלים על הדעת אפשרות של שיתוף פעולה עם הרבנות הראשית. היום עובדים ביחד, עד כדי כך, שיש להם משגיחים משותפים.
גם איסור ההשתתפות בבחירות אינו עוד כפי שהיה. בבחירות האחרונות האוסרים את ההשתתפות תמכו במפלגה הליטאית. אמנם רשמית התנגדו, אך ברור היה מדבריהם ומהתנהגותם, כי מעונינים הם בהצלחת מפלגה המשתתפת בבחירות. חלק מבכיריה עבדו רשמית במפלגה הליטאית, ושירתו אותה בבחירות.
העדה החרדית  משתפת פעולה עם מוסדות השלטון בכל. הם לא לוקחים כסף למוסדות חינוך, לא מפני שאינם רוצים, אלא מפני שאין להם מוסדות כאלה. עובדה היא, שבכל יתר התחומים, הם נוטלים כסף מן הממשלה.
בודדים הם האנשים שאינם נוטלים כסף מן הביטוח לאומי. מרבית אנשי העדה החרדית אינם מוותרים על כסף זה, במיוחד בעלי משפחות מרובות ילדים, שהסכום שמקבלים כל חודש עבורם רציני וחשוב.
בטרם עושים אנו את חשבון הנפש החילוני, ומה קורה במדינה עצמה, האם מבחינה דתית טוב היום יותר מלפני ארבעים שנה, האם אנו טובים יותר, או שדוקא אצלנו קיימת ירידה שהיא גדולה ומסוכנת בהרבה.
למעשה, במדינה מבחינה דתית היום הרבה יותר טוב מבעבר. אף פעם לא היו כל כך הרבה ישיבות, אף פעם לא היו כל כך הרבה בעלי תשובה. כמעט בכל תחום, התפתחו הדתיים והמוסדות הדתיים. התפתחות זו באה בעיקר על חשבון החילונים. לעומת זאת, החרדים עצמם, במקום להיות חרדים יותר, נמצא כי הפכו להיות פשרנים יותר, וותרנים יותר.
עובדה היא, שאפילו הפגנות בשבת כבר אינן קיימות. החרדים הם המפסידים הגדולים, עובדה היא, שהחרדים מתקרבים מהר וקרוב יותר לחילונים, מאשר החילונים מתקרבים אל החרדים.
בשנת ה43, הגיע זמן לחשבון אמיתי. היכן טעינו, ומדוע ויתרנו על עקרונות חשובים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.