על האגו ועל הפרינציפ

"טבע התבונה שהיא תוחמת גבולות לעצמה כאומרת: את זה וזה כבר אינני רוצה לדעת או להבין.." אלה הם דברי חכם ידוע שהייתי נזכר בהם במגעי עם כו''כ יהודים מפוקחים שנתמזל לי ליהנות לאורם. ובמיוחד כאשר הייתי מזכיר באוזני ר' געצל בערגער ע''ה איזה נושא הקשור בהוויות הליטאים, הזקן היה מפגין אי נחת ודוחק לעבור לנושא אחר.. מצאתי שהליטאים הצליחו להלך אימים על אותו גליציאנער חכם והמופלג שבעשירי זמנו שהכל שיחרו לפתחו עד שהתחמק מכל מגע אפילו עם דמויות המופת שבהם. ופעם הלחצתי אותו בנושא באמרי לו רבי געציל ס'פאסט אייך נישט.. א חכם ווי אייך זאל כאפן דאס קדחת פון יעדן מלמד מיט א פרוק..אבל כל מה שהוא אמר לי היה: לאז שוין אפ, דיע זענען א פרעמדע סארט, מיר פארשטייען זיי גאר נישט..

אני עבדכם פחות חכם ממנו בהרבה ובאיוולתי שיערתי מכיוון שאלה נקרו לי בדרכי חיי אני חייב להבין למה ואיך זה עובד אצלהם, בינתיים לשווא יגעתי נער הייתי וגם זקנתי והעליתי חרס.

אבל כמו שאומרים: הגדרת השאלה היא מחצית התשובה, אז הנה הגדרת חלק מהנושא, שאני כמו רבים וטובים נדהם כמעט בכל מגע מטבע האגו אצל רוב (ורק רוב כי יש בהם יהלומים יקרים להפליא..) היהודים היקרים הללו שבחרו להתכנות תיירע אידן. גדלתי בבית הונגרי חתם סופר'יאני של סוחרים זעירים בו התייחסו ושחו בקאבעד (כבוד) כאילו היה מאכל תאוה כמו השטאפ-לעבר ואפריקאש-גולאש אצל אימא ופשיטא שכולנו אוהבים כבוד ומתפתים לו ובעיקר חוששים ובורחים מצילם של בזיונות אבל בזה מסתכם הנושא. מאידך אצל רוב הליטאים שהכרתי זה סיפור מסובך מאוד מאוד לאין שיעור וערך, מצאתי שכמעט וכל בן תיירה שזכיתי להכיר מודע בדיוק נמרץ למעלת חשיבותו וחוא חי את חייו עם הידיעה העיונית לכמה כבוד ומשוא פנים בדיוק הוא ראוי וכמה בדקדוק מגיע לחברו ואצ''ל שתאניה ואניה אוי והוי אם חלילה נתבלבלו היוצרות וייעדו לו מעט פחות מהמגיע ולההוא יתר על זכויותיו.. אחדים נהיים מתוך כך פארביסענע ענווים וצ'אדיקים מלאי מרירות וכעס כבוש, ואצל אחרים חרון אף וזעם משלחת מלאכים רעים וכמובן איבת עולמים.. כמו שנושא החנופה כאמצעי מופעל אצלם במין קיצוניות שנחשבת אצלנו בגדר הנמוך והמאוס בעינינו על הנותן והמקבל. 

לי הקטן איתרע מזלי שלפני כשלושים שנה פסקתי בפסוק השני משיר השירים ( כמובן בטעם העליון כדרך התגרים) לנכבד פוניביז'אי מבוגר ממני אדם לכאורה מן היישוב שבא עלי בתביעות שנשענו על איומים מרומזים. מאז נתעבר עלי אותו אדם בזעם ואיבה מאנית עד שלא היה אפשר לגלגל עמו שיחת חולין של כמה רגעים מבלי שיגיע לנמיכותו של הנבל הלונדוני אדום השיער אותו לא חדל מלקלל ולהבאיש בכל שהעלה הקצף הקר שעל שפתיו ולא פסק מלהודיע גנותי האמיתית והמדומה עד שנפח המסכן את נשמתו.. וכל זה בשל חילופי דברים שבקרבנו החסיד'ישע היה נגמר בתשובה מבודחת ונשארים גוטע ברודערס כפי שהיינו..

אכן אנחנו 'מגושמים' החסים על הבריאות ועל שמחת החיים ומתפטרים מהר ככל האפשר מהמשקל המת של סכסוכי האתמול, אבל אצלם הפרינציפ הוא המלך המולך על האנרגיות המלוהטות שבטינות ושנאות הנצח שנדמה למתבונן שהם הם הציר שעליו מסתובב עולמם הציבורי התוסס. 

ומכאן לעוד נושא קטן הוא המוחלטות  Moral Certainty בלע''ז שהיא תקפה אצל בני התיירע הרבה יותר ממה שטבע האמת סובל וזה מאפיין נושא לו ראוי להקדיש טור כשלעצמו בל''נ.

יהודי פשוט