בס"ד, ערש"ק פר' צו – שבת הגדול תשע"ח,
ידידיי ומכובדיי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה' הע"י.
השבת הבעל"ט נקראת שבת הגדול, ע"ש הדרשה שעושה 'גדולים' חדשים, כפי שמשתמע מהתוארים של המודעות
של ה'שבת הגדול דרשה', ולפי"ז יתכן לומר כי 'דרשת שבת שובה' היא התשובה שאותם ה'גדולים' עושים על
הדרשה של שבת הגדול, שמא נכשלו ביותר משמינית שבשמינית גאוה מהתוארים של ה'שבת הגדול' דרשה.
ואם תשאל: הרי גם בדרשת שבת שובה כותבים את אותם התוארים? נראה פשוט כי בין ר"ה ליוה"כ ודאי לא נכשל
בהרהורי גאוה, והתוארים דאז זה או משום לא פלוג, או לקיים רק את השמינית שבשמינית.
ובאמת, יתכן כי הטעם שקורין לזה 'שבת הגדול דרשה', כי התורה מאריכה ימיו של אדם, ראה נא אברך בכולל כמה
אריכות ימים יש לו, כל יום ארוך כמו הגלות ולא נגמר, עד כדי כך, שעל זה נאמר 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'
שכל יום נדמה לו כחודש שלם. וע"כ נקראת שבת הגדול כי יש מאריכים בדרשה ומגדילים אותה על אין שיעור.
תנסה להציע לאברך בכולל לצאת למעשי חסד, אם ראש הכולל רק ירשה לו, ודאי ישמח לצאת ולעזור, ככתוב 'אין
לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה', כל חסד, כל הפגנה וכדו', ואז הזמן עובר מהר כחץ, אך בכולל הזמן עובר
בעצלתיים, ומרומז זה בפסוק 'אך טוב וחסד', היינו כשאני עסוק בחסד, אזי, 'ירדפוני כל ימי חיי' שהזמן עובר מהר,
אך אם 'ושבתי בבית השם' אזי 'לאורך ימים'.
לכן, כאשר אני מכבד מישהו לדבר אני אומר לו מראש, )באידיש זה מצתלצל יותר טוב( 'רעד איבער וואס דו וויסט,
נאר נישט איבער 5 מינוט' )תרגום: תדבר מעל כל נושא שתרצה, רק לא מעל 5 דקות(.
לכן רבי יהודה נקרא ראש המדברים בכל מקום, כי היה מקצר בדברים, כפי שאומרים בהגדה 'ר"י היה נותן בהם
סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב', וזה אמר בועז 'ויאמר לקוצרים ה' עמכם', אלו שמקצרים ה' עמכם, שהרי שנינו בברכות
'כל אדם שיש בו יר"ש דבריו נשמעים', ומי שמדבר בקיצור דבריו נשמעים, הרי בהכרח שה'קוצרים ה' עמכם'.
השתתפתי פעם בדרשה בליל חורפי, שלקח לדרשן א' שעה מיט א מיטוואך עד שסיים, כשסוף סוף סיים, אמרתי לו
שהיה התעוררות גדולה, 'האמנם'? שאל הדרשן. 'כן' עניתי לו, כשסיימת כולם התעוררו מהנמנמת שהפלת עליהם,
הוספתי לו, שיש מעלה מיוחדת לדרשה שלו, כי כל הקהל כבר הולך הביתה לחזור על זה...
מסופר כי רב אחד הבחין שנעלם לו אחד מהכרכים הענקים של השו"ע, כעבור ימים ספורים הוא רואה שהמשרתת
הגויה שבאה כל יום חמישי לנקות, מחזיקה את הכרך הגדול תחת שכמה ומחזירה אותו לארון, שואל הרב: מה עשית
בזה? ענתה לו: לאחרונה בעלי סובל מנדודי שינה ולא מצליח להירדם, שמתי לב שכל פעם שהרב רוצה להירדם הוא
לוקח את הספר הזה ומיד נרדם. אבל החזרתי את זה, כי אצל בעלי זה לא עובד.
נראה שהמקור לכך כבר מופיע במגילת אסתר, שכאשר נדדה שנת המלך, ציווה להביא את ספר הזכרונות וידע כי
כאשר יתחילו להקריא לו משם, מיד ירדם. )כנראה שזה המקור להרדים ילדים בסיפור, ולכן מכים במגילה ב'המן'
שלא ירדמו(.
תודה לבעל ה'בדחי רבנן' שחלק מן הדברים כאן החכימני מאוצרותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.