ווארטים

לאוהבי השפה העברית: לרגל חג החנוכה הנה חידוש נחמד במה שקשור בענייני החג :
חנוכה הוא הזמן כמעט היחידי שקיים בו מנהג הקשור לכסף – מתן דמי חנוכה.
איננו מסוגלים לדמיין עולם ללא כסף, אולם לפני שנים רבות כך התנהלו החיים:
בעולם נטול כסף, כיצד הייתם יכולים לקנות מעדר?
באמצעות "סחר חליפין". כלומר: תרנגולת תמורת 50 ביצים, גמל תמורת 20 כבשים וכו'...
דבר זה יצר 2 בעיות מרכזיות:
האחת - בעיית אומדן. כמה שווה גמל? כמה שווה שק קמח?
השנייה - הימצאות של סחורה מרובה במקום אחד.
לכן, היו צריכים למצוא פתרון לבעיות: הכיצד?
לקחו מתכות, התיכו אותן, ובצעו מהן חתיכות.
חתיכות אלה נקראות בצעים, וביחיד - בצע!
מכאן הביטויים: "בצע כסף", "רודף בצע".
על מנת לשמור את הבצעים הללו צריך היה ארנק. אך מה עושים כשאין ארנק?
שמים את הבצעים בתוך קרן של בעל חיים.
מכאן הביטויים: קרן חיסכון, קרן פנסיה, קרן להשכלה גבוהה...
מי שלא היה חכם במיוחד שם את כספו בקרן הצבי שהיא חלולה ופתוחה משני הצדדים.
מכאן הביטוי: "שם את כספו על קרן הצבי..."
מי שהיה לו הרבה מאוד כסף היה צריך קרניים גדולות שיאחסנו את כל הכסף בתוכן. לכן השתמש בקרניים של ראם שנקראות 'תועפות'.
מכאן הביטוי - "הון תועפות" !
עד כאן אנקדוטה לאוהבי השפה העברית: "הון ולשון..."
שיהיה לנו חג אורים שמח.. בריאות טובה, שפע אור הגשמה, ושפע תועפות ומטבעות.