יש אצלי בכיס הקפוטה תמיד כמה סוכריות, לתת לילדון בוכה וכדומה. (או לעצמי לפעמים).
בליל שבת התפללתי בבית הכנסת מאור חיים, והיה ילד קטן, כנראה עייף, שבכה מדי פעם.
בדרך כלל אני קונה סוכריות בהכשר הר' רובין, אבל תמיד יש לי טופי או שניים בד"ץ ע"ח, למי שלא מכניסים לפיהם משהו אחר.
כשרקדו ב'לכה דודי', עברתי ליד הילד, וראיתי שאביו ירושלמי, עם זברה צהובה, אז הוצאתי לו טופי מגדים.
האבא החזיר לי את הטופי. יש כאלה, שנותנים לילד ממתקים במידה, ולא נותנים לחלק לילד סוכריה.
אבל הוא אמר לי 'ההכשר'....
התפלאתי, ואמרתי לו 'עיידה'. אמר לי 'אנחנו לא אוכלים את ההכשר הזה'....
ואז אמרתי שיש לי אחרים.
שאל אם יש לי לנדא...
הבנתי מייד שזה משהו חדש חדש, כי הוא עדיין לא יודע שאין סוכריות בהשגחת הר' לנדא...
הוצאתי לו סוכריה עם חותמת של בד"ץ מהדרין. הוא היסס. אבל נתן לילד.
זה היה פלא.
היה נראה שהוא לא יודע מה להחליט. אבל מוחלט אצלו ש'עיידה ברור שלא'...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.