סיכום השיחה היומית

עה"פ [בתחלת פ' ויקהל] "ויקהל משה וגו'" איתא במדרש: "אמר הקב"ה [למשה] עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הל' שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד

ולהורותלישראל דברי תורה איסור והיתר וכו'". הטעם הפשוט: בשבת פנויים הבעלי-עסק ועליהם לנצל את הזמן ללימוד התורה לדעת את המעשה אשר יעשון. הטעם הפנימי: הדין הוא שדוקא "מלאכת מחשבת אסרה תורה", היינו, שלשבת יש את הכח שע"י מחשבה בלבד, שמעביר מחשבתו מגשמיות וחומריות המלאכה לענין אחר, עד ל"מתעסק בעלמא" – נעשית המלאכה טפילה למחשבה ומותרת בשבת! ובפנימיות הענינים: שבת ענינה בחי' מחשבה, ופועלת שגם דיבורו של ה' שבו בורא עולמות לא יהי' חשיב "מעשה" אלא (טפל ל)מחשבה. ולכן בשבת הנה גם בעל-עסק מרבה בתורה, "מחשבה". וזה פועל שגם בעניני החול של השבוע ניכר שנעשים ע"י שומר שבת – "בכל דרכיך דעהו".

משיחת מוצאי ש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תש"ל